והוא קינא קנאה נמוכה , רופסת, בכל מי שמצבו טוב משלו - לא בעשירים, כי הללו היו מעבר לאופק החברתי שלו, אבל בגברים עובדים...כשראה איש זקן עובד היה אומר במרירות, "תראה את הזקן הזה, משאיר גברים בכושר בלי עבודה", ואם זה היה נער , "זה הפרחחים הצעירים האלה מה שלוקחים לנו ת'לחם מהפה.", וכל הזרים היו בעיניו "הדיגואים המחורבנים האלה" - כי לפי התיאוריה שלו , הזרים הם שהיו אשמים באבטלה.
בנשים היה מסתכל בתערובת של ערגה ושנאה. נשים צעירות ויפות היו ברמה גבוהה כל כך מעליו שלא עלו כלל על דעתו, אבל למראה זונות היה פיו נמלא ריר. זוג נשים, יצורים זקנים אדומי שפתיים, היו חולפות על פנינו . פניו של פאדי היו נשטפות ורוד בהיר, והוא היה נועץ בהן מבט רעב. "זונות" היה ממלמל, כמו ילד מול חלון ראווה של חנות ממתקים. פעם סיפר לי שכבר שנתיים אין לו קשר עם אישה - כלומר, מאז איבד את עבודתו, וכבר שכח שאפשר להתאוות אל משהו טוב יותר מזונות.
הוא היה בעל אופי טיפוסי של נווד - שפל רוח, אכול קנאה, אופי של תן.
אורוול, ג'ורג'. דפוק וזרוק בפריז ובלונדון. אור-יהודה : כנרת, 2010, עמ' 173 - 174
הקטע הזה מתאר אופי של נווד, קבצן, הומלס, שאין לו כלום בחיים והוא מקנא במעט שיש למישהו אחר. הוא מקנא באנשים קטנים שמצבם טוב יותר משלו רק במעט.
שמתי לב לכך שיש גם מצבים הפוכים : שאנשים שלא חסר להם דבר - משפחה, רמה כלכלית טובה, בריאות , קשרים חברתיים וכו' הם אכולי קנאה ולא מפרגנים למישהו שבאופן כללי יש לו מעט, אך מצד שני יש לו איזה כישרון בולט או ידע רב בתחום מסויים. למעשה הם מקנאים בו למרות שהוא היה אמור לקנא בהם על מה שיש להם ואין לו.
הם לא יסלחו לו על כך שהוא לא בסטאטוס הנכון אך בכל זאת הוא מומחה בתחומו ויש לו כישרון.
זאת נראת לי הקנאה השפלה ביותר והיא חושפת את קטנותם של האנשים האלה.
הגדרות של קנאה .
בנשים היה מסתכל בתערובת של ערגה ושנאה. נשים צעירות ויפות היו ברמה גבוהה כל כך מעליו שלא עלו כלל על דעתו, אבל למראה זונות היה פיו נמלא ריר. זוג נשים, יצורים זקנים אדומי שפתיים, היו חולפות על פנינו . פניו של פאדי היו נשטפות ורוד בהיר, והוא היה נועץ בהן מבט רעב. "זונות" היה ממלמל, כמו ילד מול חלון ראווה של חנות ממתקים. פעם סיפר לי שכבר שנתיים אין לו קשר עם אישה - כלומר, מאז איבד את עבודתו, וכבר שכח שאפשר להתאוות אל משהו טוב יותר מזונות.
הוא היה בעל אופי טיפוסי של נווד - שפל רוח, אכול קנאה, אופי של תן.
אורוול, ג'ורג'. דפוק וזרוק בפריז ובלונדון. אור-יהודה : כנרת, 2010, עמ' 173 - 174
הקטע הזה מתאר אופי של נווד, קבצן, הומלס, שאין לו כלום בחיים והוא מקנא במעט שיש למישהו אחר. הוא מקנא באנשים קטנים שמצבם טוב יותר משלו רק במעט.
שמתי לב לכך שיש גם מצבים הפוכים : שאנשים שלא חסר להם דבר - משפחה, רמה כלכלית טובה, בריאות , קשרים חברתיים וכו' הם אכולי קנאה ולא מפרגנים למישהו שבאופן כללי יש לו מעט, אך מצד שני יש לו איזה כישרון בולט או ידע רב בתחום מסויים. למעשה הם מקנאים בו למרות שהוא היה אמור לקנא בהם על מה שיש להם ואין לו.
הם לא יסלחו לו על כך שהוא לא בסטאטוס הנכון אך בכל זאת הוא מומחה בתחומו ויש לו כישרון.
זאת נראת לי הקנאה השפלה ביותר והיא חושפת את קטנותם של האנשים האלה.
הגדרות של קנאה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה