במבט לאחור, אני יכולה להבין מדוע מאמא, באבא, מאי ואני סברנו שלאו-יה הזקן הוא אדם אמיד. בשנחאי משפחתי היתה מבוססת. לבאבא היה עסק משלו. היו לנו בית ומשרתים. חשבנו שהזקן ודאי עשיר במידה ניכרת מאיתנו. עכשיו אני רואה אחרת את פני הדברים. דולר אמריקני עשה דרך ארוכה בשנחאי, שבה כל דבר, החל בדיור, עבור במחירי הבגדים וכלה במחירי רעיות כמונו היה זול. בשנחאי הסתכלנו על לאו-יה הזקן וראינו את מה שבחרנו לראות: גבר שהתרברב באמצעות הכסף. הוא אילץ אותנו להיראות ולהרגיש חסרי ערך כשנהג בבאבא ביהירות עצומה בביקוריו. אבל הכל היה שקר, משום שכאן, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצבו של לאו-יה הזקן טוב מזה של מרבית תושבי צ'יינה סיטי, אבל הוא בכל זאת עני. נכון, יש בבעלותו חמישה עסקים, אבל הם קטנים זעירים, לאמיתו של דבר, חמישה מטרים רבועים פה ועשרה מטרים רבועים שם - ואפילו יחד אין שוויים גדול במיוחד. הרי ככלות הכול, ערכם של חמישים אלף הדולרים המושקעים בסחורות הוא אפסי, אם אין איש קונה את הסחורה. אבל לו משפחתי היתה באה לכאן, היינו בשפל המדרגה, יחד עם עובדי המכבסות, שוטפי הכוסות והרוכלים בירקות.
סי, ליסה. נערות שנחאי. בן-שמן: מודן, 2010, עמ' 189
Shanghai Girls - Lisa See
סי, ליסה. נערות שנחאי. בן-שמן: מודן, 2010, עמ' 189
Shanghai Girls - Lisa See
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה